תוכן

יא) עתה יצא לנו בדיוק מקום גבול האצילות הנרשם מא״ק הפנימי, כי כבר נתבאר לעיל באות י' אשר גבול האצילות הוא בטבור דב"ן הכולל עש״ה בטעמו ונימוקו. ונמצא אשר הראש והתוך דפרצוף הב"ן המלבישים על הרגלין והכפות דא"ק הפנימי, עדיין המה נמצאים בגבול האצילות, אלא רק מטבור ולמטה דב"ן המלביש על עשר אצבעות רגלין דא״ק, המה נמשכו מקרקע האצילות עד לנקודה דעוה״ז אשר שם מקום ג' העולמות: בריאה יצירה עשיה. באופן שמדת גדלם דכל שלשה העולמות בי״ע המה כשיעור אצבעות רגלין דא״ק, ואותו הקשר הנמצא בין פרקי הכפות לאצבעות ה״ס גג הבריאה וקרקע האצילות.
ובאמור תבין למה נחלקו האצבעות עצמם על ג' פרקין, והוא משום דאותם ג' עולמות בי״ע ה״ס פרצוף אחד, שראשו נק' בריאה והתוך שלו נק' יצירה ונה״י שלו נק' עשיה כנודע. וע״כ נחלקו גם האצבעות רגלין דא״ק הפנימי הזה לג' פרקים המיוחדים זב״ז ע״י קשרים, שהם ג' מדרגות שבעולמות שעושים רת״ס בפרצוף כנ״ל באות ב׳.
ומה שהמה מכונים כפות רגלים, הוא משום שברצותו פושטם וברצותו כופפם. שאפשר לפושטם לאורך אשר אז מתגדלת הקומה של הפרצוף, כדמיון האדם שנועץ אצבעותיו בקרקע ועומד עליהם שאז נגבה קומתו שמתארך עד לנקודה דעוה״ז. אמנם בשעה שכופף אותם ועומד על כפות רגליו נמצא שמתקטנת קומתו שמתקצר עד לקרקע אצילות כנ״ל. וז״ס שרמז הרב לעיל בענף י״ז אות ח׳ בד״ה וזהו וז״ל: וזה ג״כ סוד מ״ש במס׳ שבועות דף י״ח. מי שאמרה לו אשתו בשעת תשמיש נטמאתי, ינעוץ צפרניו בקרקע והזרע יוצא דרך צפרני רגלים ויפרוש באבר מת עכ״ל עש״ה. שענין זה נמשך מבחי' שביה״כ, שענין נעיצה בקרקע דעוה״ז הוא שיעור יציאת הקומה לבר מאצילות וכנ״ל, שזה גרם מיתת המלכים ונפילתן לבי״ע, שה״ס יציאת זרע דרך צפרני אצבעותיו, כי נעץ אותם בקרקע דעוה״ז כנ״ל ונמצאים שעברו על גבול האצילות ונעשה מקום לבי"ע שילביש על אצבעות אלו, ונתפזרו האורות והניצוצין דאצילות דרך עשר אצבעות רגליו, דהיינו אותם שיצאו לבר מהגבול, וד״ל ואין להאריך יותר.